למי האחריות ולמי הסמכות
16-10-2013
ה-17 לחודש מתקרב במהירות, וה"לא יעלה על הדעת" מתחיל להיראות מציאותי. למה הדבר דומה? לשתי מכוניות המתקרבות לגשר צר, וכל אחת מקווה-מצפה שהשנייה תאט, ותעצור, לפני התוצאה הקשה. אין ספק שמישהו כאן יוכל את הכובע: מנהיגות המפלגה הרפובליקאית (הנכנעת כרגע למיעוט הנוקשה בה: "Tea Party Movement"), או הנשיא שאינו מוכן כרגע לוותר על אף שעל של רפורמת הבריאות שלו.
כרגע, מדובר על דחייה נוספת של העניין לכמה חודשים בלבד, עד תחילת השנה הבאה, כאשר כל השחקנים הפועלים, והגורמים לעימות, יהיו אז זהים לחלוטין. לגבי התוצאות האפשריות של אי העלאת תקרת החוב לא ארחיב מאוד, כי הן רבות, מורכבות, ובמיוחד בלתי צפויות. הבה נזכיר שכאשר עמד הנרי פולסון, שר האוצר של הנשיא בוש, על עקרונותיו הנעלים, וחרץ את גורלו של בנק ליהמן לפשיטת רגל, גם אז לא יכולנו לנחש את מלוא עוצמתן של תוצאות צעד זה.
חדלות פירעון, ואפילו טכנית וזמנתי, תהיה מכה לא רק לנושים, אלא גם, ובמיוחד, לאמינות האשראי של ארה"ב. הורדות דירוג, עלייה מטאורית בריבית על החוב, אנדרלמוסיה בסדר התשלומים לספקים, וכל המשתמע מכל זה על המשק, ועל המערכת הפיננסית המלאה בנגזרים מורכבים, הן חלום בלהות שקשה לתאר את מלוא היקפו.
נשאלת השאלה: למי האחריות גדולה יותר, ולמי הסמכות לשנות את מהלך העניינים באמת? מה שנראה כרגע הוא ששני דברים אלו, שהיו צריכים להיות בזרוע המבצעת, מתחלקת עכשיו בין זרועות שונים. האחריות על ביטחון האומה, ומצבה הכלכלי והחברתי, יושבת על הנשיא. הוא האיש שאמור להגן על אמריקה, וזאת מכל האספקטים הפנימיים, והחיצוניים שלה.
הסמכות לסיום הסכסוך, או במילים אחרות, היכולת לייצר גשר בין הרצוי למצוי נמצא עכשיו בידי המפלגה היריבה לאותו נשיא, וליתר דיוק בידה של קבוצה קטנה בלבד של מפלגה זו. קבוצה שרואה את עצמה מחויבת הרבה יותר למצביעיה, ולעקרונותיה, מאשר להצלת העולם הפיננסי הגלובלי.
נאמנות מקומית זו היא עיקר הבעיה. ציינתי בעבר שאותו חוב עצום מימדים יצור, בסופו של דבר, עיוותים חברתיים שיגרמו לפוליטיקאים לקחת מקובעי המדיניות הקנסיינים את כלי ההדפסה, והאשראי האינסופי, ולחזור בכפייה, לניקוי אורוות ולשפיות פיסקאלית ומוניטארית.
המאבק הנוכחי הוא סממן לכך. נכון שעל פי הסקרים האוכלוסייה נוטה לכיוון הנשיא, ולא רואה בעין יפה את ה"סחיטה" המתבצעת, במיוחד כאשר זה נעשה על נושא הנחשב לסוציאלי וצודק כמו כיסוי בריאותי לכולם. אבל, וזה אבל חשוב, בידיה של קבוצה קטנה, אידיאולוגית, וחזקה ובמיוחד, אהודה מאוד במחוזותיה, לחסום את רצון אותו חוב.
זו בדיוק סיטואציה שכוונו אליה אבות האומה האמריקאית, כאשר הם חשבו על "איזונים" בין זרועות השלטון. לרוב (ולעיתים לרוב הטועה) לא תהיה דיקטטורה על המיעוט. האם הם צודקים, או לא, להתקרב כה מהר וכה קרוב לצוק? בכל אופן, הם חושבים שתפקידו של הנשיא לעצור את מכוניתו הדוהרת כי זה תפקידו, ואחריותו, הלאומית.
הבה נקווה שעד ה-17 לחודש, או כאשר נגיע לתאריך הדחייה הבא, מישהו ישאל את השאלה האמיתית? האם ניתן להמשיך באופן בלתי מרוסן, ואינסופי, להגדיל את אותו חוב, ולו גם למטרות נעלות וטובות? התשובה הרי ברורה לכולם, אבל המציאות הנובעת מאותה תשובה קשה מנשוא, ובמיוחד לפוליטיקאים.
משה שלום
ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל
אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא, וכן אין לראות בו כהמלצה לקנות ו/או למכור את ני"ע המוזכרים בו ו/או ני"ע אחרים. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד, ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. הכותב עשוי לקנות, למכור, לייעץ או להחזיק, עבורו או עבור אחרים בניירות הערך המוזכרים בכתבה.
צור קשר
אתרים מומלצים בשוק ההון
הרשמה לניוזלטר
חדש באתר
